<h1>ספר התרומות שער י"ב חלק ב'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
ודע והבן כי דין זה של הוחזק כפרן ודין טוען וחוזר וטוען כדאיתא בבא בתרא [ל"א ע"א], הכל על דרך אחד. והאי כללא דנקטינן התם כי יש לטוען בב"ד לחזור ולטעון טענה אחרת להכחיש הטענה הראשונה וסומכין על טענתו האחרונה ואע"פ שלא נתן אמתלא לטענה הראשונה ואע"פ שיצא מב"ד וחזר יש לו לטעון ולחזור ולהפוך כל טענה לכל טענה שירצה עד שיבאו העדים. אבל מאחר שיבואו העדים ויכחישו את טענתו שסמך עליה אינו יכול להשיאה לטענה אחרת אלא אם כן נתן אמתלא לטענה שסמך עליה במשמעה כמו שהשיב בטענה זו האחרת. והוא שלא יצא מב"ד, ואם יצא מב"ד אינו יכול לחזור ולטעון אחר שבאו עדים שמא אנשים רעים למדוהו טענות של שקר. וכן כלל דין זה על פי פסק הרב ר' יוסף וה"ר משה ז"ל [טוען ספ"ז].
